פסק-דין בתיק ע"פ 71765/04

1.         זהו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט שלום לתעבורה בת"א (כב' השופט דרורי), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש, והטיל עליו 10 חודשי פסילה בפועל, בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית, פסילה על תנאי וקנס כספי.

2.         המערער טען בהודעת הערעור המפורטת שמדובר בראיות נסיבתיות עליהן נסמך בית המשפט קמא, ולא בראיות ישירות שמצביעות על כך שהוא נסע באותה צומת בעוד שאור אדום דולק ברמזור, טען שבית המשפט קמא לא אפשר לו למצות את החקירה הנגדית של עדי התביעה, טען שיש מקום לאפשר לו להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו להוכחת טענתו שאין הוא חתום על אותה הודעה במשטרה שנחזית להיות הודעתו, טען שבית המשפט קמא לא אפשר לו לחקור את אותו איש מוסמך מטעם עיריית ת"א והממונה על מערכת הפעלת הרמזורים בעיר, טען לפגמים בהכרעת דינו של בית המשפט קמא ולטעות שנפלה תחת ידו של זה שעה שאימץ את גרסת עדי התביעה דווקא ולא את גרסתו שלו.

3.         בדיון בפניי חזר המערער על עיקר טענותיו ובמענה לשאלת בית משפט זה מדוע לא העלה טענותיו אלה בפני בית המשפט קמא, והכוונה בעיקר לאותה חוות דעת גרפולוגית, והזמנת המומחה מטעם עיריית ת"א האחראי על תקינות מערכת הרמזורים, השיב המערער כי בית המשפט קמא לא אפשר לו זאת.

4.         עיינתי בפרוטוקול הדיון של בית המשפט קמא ודומה כי בית המשפט קמא גילה אורח רוח וסבלנות מירביים כלפי המערער, שעה שאפשר לו לחקור את עדי התביעה חקירה נגדית מקיפה, ממצה וארוכה, כך שלא ירדתי לסוף דעתו של המערער שבית המשפט קמא קטע אותו ולא אפשר לו להציג שלאות לעדי התביעה.

            די לציין בעניין זה שעד תביעה מס' 2 נחקר חקירה נגדית על פני כ-1.5 עמודים, כך גם לגבי עד תביעה מס'  3 ובהמשך יתר עדי התביעה, כך שספק בעיני אם בית המשפט לא אפשר זאת דווקא משום העובדה שהמערער לא היה מיוצג.

5.         זאת ועוד, בתום פרשת ההגנה ביקש המערער לדחות את המשך הדיון על מנת לאפשר לו להציג את תוכנית הרמזורים מעיריית ת"א ואף שבית משפט קמא לא היה מחוייב לקבל בקשה זו, והרי המערער היה צריך להזמין את העדים מטעמו לקראת אותה ישיבה ולא לאחר מכן, נעתר בית המשפט קמא לעתירת המערער, דחה את המשך הדיון ואפשר לו להמציא את התוכנית כמבוקש.

6.         לא ראיתי בשום מקום בפרטיכל הדיון בבית המשפט קמא בקשה של המערער לזמן עד או עדים מטעם עיריית ת"א לתמיכה בטענתו לגבי אי תקינות מערכת הרמזורים, כך שלא מובנת לי הטענה שהעלה המערער בהודעת הערעור שברצונו לזמן עדים שבית המשפט קמא לא אפשר לו לזמנם.

            גם לא ראיתי בפרטיכל הדיון של בית המשפט קמא, לפחות בשלב ההקראה, אך גם בשלבים מאוחרים יותר, עת נחקר איש המשטרה שגבה את ההודעה, שהמערער העלה טענה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין במשתמע ובין בפירוש, לגבי אי קבילות הודעתו במשטרה, או לגבי זיוף חתימה, או לגבי כל טענה אחרת בדבר אי קבילות ההודעה עצמה, כך שצדק בית המשפט קמא כאשר קבע בהכרעת דינו שמדובר בגרסה כבושה שהעלה המערער המתייחסת הן להתכחשות להודעה שנמסרה על ידו והן לגרסה המאוחרת בדבר תקלה במערכת הרמזורים.

            המערער חקר כאמור, את עד תביעה מס' 3, הוא הבוחן שטיפל בתיק הנ"ל והגיע לבית החולים לאחר התאונה וגבה את הודעת המערער תחת אזהרה, וזה חזר על הממצאים שנקבעו בדוח הבוחן, הוסיף שהמערער סירב לשתף פעולה, אך לא ראיתי בחקירה זו כל התייחסות לטענה שהועלתה על ידי המערער בדבר זיוף חתימתו.

            זאת ועוד, בעדותו בבית המשפט העיד המערער שלא זכור לו שנגבתה הודעה שכזו, אמנם טען בהמשך שהחתימה הנחזית אינה חתימתו, אך בה בעת אישר את חתימת אביו על גבי אותה הודעה, בהמשך הוסיף וציין " לא זוכר שאמרתי לשוטר שאני לא זוכר איזה אור היה ברמזור".

7.         קבלת ראיה חדשה במסגרת הליך ערעור הינו מעשה חריג שלא בנקל יאשר אותו בית המשפט, כאשר על בית המשפט לבדוק מדוע לא הוגשה אותה ראיה לבית המשפט קמא?, האם היא היתה בנמצא בידי הצד המבקש הגשתה בשלב כה מאוחר?, איזו משמעות יש לאותה ראיה לצורך הכרעה בין הגרסות השונות?.

            לענייננו, מדובר ברצון של המערער לזמן את איש העירייה שייתן הסבר לגבי תוכניות הרמזורים, כאשר התוכניות עצמן הוגשו על ידי המערער ואם התכוון הוא לטעון לתקלה או פגם במערכת הפעלת הרמזורים, הנטל מוטל עליו להוכיח זאת והוא היה צריך לעשות זאת על ידי זימון אותו איש כעד מטעם ההגנה, אך המערער לא עשה כן.

            גם הטענה הנוספת של המערער באשר לקבילות הודעתו - אין בית המשפט יכול להיזקק לה, כל זאת בשים לב לעובדה, שאינה שנויה בחלוקת, שהמערער צילם את תיק הראיות, ראה את ההודעה ויכול היה  להעלות כל טענה לגביה בשלב המתאים, אך בעיקר באותו שלב בו נחקר גובה ההודעה, והוא לא עשה כן.

            אין זו אף זו, הגרסה שמעלה המערער היא שאינו זוכר שמסר את הדברים לאיש המשטרה, אך הוא לא כופר באפשרות שהדברים נאמרו על ידו, כך שגם אין מדובר בטענה לגבי קבילות ההודעה, אלא בטענה בדבר פגם בזיכרונו שלו דווקא ולא של אחרים.

8.         בית המשפט קמא ביסס את הכרעת דינו על יסודות איתנים, תוך התייחסות לכל הראיות שהוצגו בפניו, ודומה שהתוצאה אליה הגיע היא מתחייבת והינה פועל יוצא של הראיות והעדים שהעידו בפניו והיא מתחייבת נוכח הגרסה שמסרו כל עדי התביעה.

            אמנם אין מדובר בראיה ישירה על פיה חצה המערער את הצומת בעוד רמזור אדום דולק בה, אך אין ספק שעל פי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט קמא הנהג המעורב חצה את הצומת בעוד אור ירוק ניצב בכיוון נסיעתו, כך העיד הנהג המעורב וכך העידו העדים מטעמו, וגם עד נייטרלי, ומשלא הוכחה כל טענה בדבר פגם או ליקוי במערכת הפעלת הרמזורים, הרי המסקנה היא שהמערער חצה את אותה צומת בעוד אור אדום דולק בכיוון נסיעתו.

            לפיכך, מצאתי לדחות את ערעורו של המערער כנגד הכרעת הדין.

9.         המערער לא טען כל טענה כנגד חומרת העונש, אך גם אם הייתי נדרש לטענה שכזו, הייתי דוחה את הערעור משום עברו המכביד של המערער, הרלשנות מדרגה גבוהה, המסוכנות שנשקפה מאופן נהיגתו, תוצאות האירוע הקשות.

ניתן היום, 12 ינואר 2005, ב' שבט תשס"ה, בלשכתי.